יום חמישי, 7 באפריל 2016

מודל חדש ביסודי אלשאפעי- כפר פורידיס

לקרב בין דור הזהב לבין הדור המדורני, זו משימה שצריכה אנרגיה,אימפטיה וחימלה.

השנה החלטנו בבית ספר יסודי אלשאפעי בכפר פרידיס- מחוז חיפה בהובלתי המורה גדיר חסאדיה ותמיכת המנהל הישאם דקנאש, התחלנו לקרב בין הלבבות של הנכדים והסבים שלהם על מנת להקדיש זמן,אהבה וחימלה לאנשים שסבלו והקדישו זמן בשבילנו... בשביל בניהם ונכדיהם... החלטנו להקדיש זמן להבנת הסבים, להבין את הדרך שעברו וללמוד מהם הרבה יותר ממה שאפשר ללמוד מהחיים.. הסבים הם השורשים של המשפחה שלנו, עמוד השדרה שממנו נבטו הורדים היפים ומכך השלימו את דרכם. לכן כאשר המדריך פרח דיביני ביקר בבית ספרינו כדי לחשוף אותנו לתכנית הקשר הרב דורי ראינו בתכנית זו הזדמנות פז לראיין אותם ולשמוע את סיפוריהם אך הפעם דרך מודל חדש, הסבים לא הצליחו לבקר בבית ספר, לכן נתנו לתלמידים משימה והיא לצאת למקומות עבודתם של הסבים ולראיין אותם שם.

ברגע שהתחילו הנכדים להתעניין בסבים שלהם ובעבודתם, ביקשו מהם להתראיין, העטיפה אותם הרגשה של שמחת חיים מרועננת כמו שהצמחים נובטים מחדש וסקרן אותם הנושא... בראיונות הסבים הביעו רגשות שונות ומורכבות בגווני שמחה,עצב ,סבל ואהבה... הרגישו שכן עדיין קיימים ויש מישהו שאכפת לו מהם ועוד בתפקיד ובתיפקוד משמעותי... היה להם הזדמנות לתאר את כל הדרך שעברו למען משפחותיהם,ואיך שמרו על הערכים החשובים בעיניהם. תוך כדי הראיון הייתה דממה ושקט אווירה שהזמינה רק אוזן קשבת על מנת לקלוט יותר מידע ולהפנים גם מסרים לא מילוליים והעברת רגשות שאפשרה לנכדים הזדמנות לעבד את הכל ולהעבירו לעולמם בדרך אחרת ומיוחדת, דרכה של תכנית הקשר הרב דורי דרך מודרנית ומתוקשבת.... וזה עניין את הסבים, שהסיפורים שלהם עוברים לנכדים באסטרטגיה חדשנית, אסטרטגית תיעוד סיפורים דרך כלים דיגיטליים....

אחרי הראיון... נשארו חיוכים בפניהם של הנכדים ושל הסבים והדהודים של הראיונות. השאירו צלילים עדינים ורגישים בין בני המשפחות שהתחילו לדבר על הקשר הרב דורי. בסוף אפשר להוכיח שהפתגם הערבי"ما اغلى من الولد الا ولد الولد" צודק
״אין יותר יקר מהבן חוץ מבנו״

לסיום אנצל את הבמה כדי להודות למנהלי היקר על מקצועיותו ועל המאמצים הרבים שהשקיע בשביל נטרול הקשיים שעלו בפניי בשדה העבודה.

בכבוד רב
גב' גדיר חסאדיה







תגובה 1:

פאטמה אמר/ה...

רשומה ראשונה שאני קוראת בבלוג הזה
ומאוד התרגשתי
ישר כוח.
וכל הכבוד.