יום שלישי, 4 ביולי 2017

בכלל לא התכוונתי...


מפגש הסיום בביה"ס "האלה" בכפר מנחם

היה מרגש ביותר, לתלמידים, לסבים והסבתות, להורים ולמורות המובילות טל ושני, למנהל רונית וגם עבורי. 

המפגש נפתח במפגש רעים של המשפחות (סבא, סבתא, אמא ואבא אח ואחות והנכדים המשתתפים).
התכנסנו בכיתה ורונית, מנהלת ביה"ס, ברכה את הנוכחים וספרה על משמעות תכנית הקשר הרב דורי, כמשתלבת בהשגת המטרות החינוכיות, הערכיות והלימודיות של ביה"ס, ועל הצלחתה של התכנית, על אף העובדה שזו השנה הראשונה להפעלתה.


סבא דובי פתח את דבריו,  באמירה "אמרו לי לבוא ליום אחד להחליף את סבתא אורה, שטרם חזרה מטיול בחו"ל, ונשארתי כמעט שנה!!! 
נשאבתי לתכנית ונותרתי שבוי – חיכיתי בכל שבוע ליום המפגש, הכנתי שעורים ונהנתי."

ועוד... "מה יצא לי מזה?"
מעבר לקשר הבין דורי והחיבור החזק שנוצר ביני לבין נכדתי, נוצר דבר מה מוזר וחדש... אני והסבא שלי !!!
זה מובן מאליו שלדור הזה יש סבא וסבתא ולפעמים גם סבא רבא וסבתא רבתא שיספרו, אך לדור שלנו לא היה כלום – אושוויץ לקח את כולם !

הגעתי למצב שאחרי כל מפגש עם נכדתי דורון, והקבוצה, ולאחר כל השאלות והסיפורים שצצו...הייתי "הולך" לסבא שלי וחושב ומנסה להבין מה הוא היה מספר? באיזה משחקים הם שיחקו? האם היו מאכלים שלא טעמנו? ומה היה אצלכם בבית הכנסת?...שאלתי את סבי.

בתם ברכותיו לתהליך, לאנשים השותפים והמובילים בו נטל חלק במסגרת התכנית, הציג סבא דובי את סיפור המשפחה בקצרה (אותו תוכלו לקרוא במלואו במאגר הסיפורים), סיפר על האוצר שמצא בן המשפחה בקיר ביתו של רב בית הכנסת מאז... שני ספרי תורה ו-3 ארגזים מלאי ספרי קודש.

במפגש הציג סבא קובי את אחד מספרי הקודש כשהוא ארוז באריזת פלסטיק שקופה, אותה הכין עבור כל אחד מן הספרים שנמצאו על מנת לשמרם. הוא פתח את האריזה והוציא את הספר, אותו פתח והציג בהתרגשות רבה לכל הנוכחים המשתאים.

ואם לא די בזה, זכינו לצפות בסרט שהביאה למפגש סבתא רינה, מילדי כפר מנחם שפונו מן הקיבוץ במלחמת השחרור. הסרט צולם אז... ומציג את ההכנות לפינוי ל"הדר",  ואת השיבה הביתה עם התייצבות המצב, וכל זאת בליווי סיפורה ה"חי" של סבתא רינה שתיארה את הרגשתה כילדה בסיטואציה הלא פשוטה הזו.

בסרטון שהציג את הפעילויות שהתקיימו במהלך השנה, שולבה ברכת כל אחד מן הנכדים לסבא/סבתא.

ולסיום, ברכה שני, בשמה ובשם טל, כשפתחה בשיר "פתחו את השער פתחוהו רחב..." (קדיה מולודובסקי) וקשרה את המעבר בשער הזהב לדרך שעברה יחד כל הקבוצה – הנכדים והסבים/סבתות, במהלך השנה, והשער שנפתח בין הסבים והסבתות לבין הנכדים ולבין כל האחרים בקבוצה, כולל המורות המלוות.


ברך גם אחד האבות, נציג ההורים שילדיהם השתתפו בתכנית, ושיבח את איכותה של התכנית, הערכים שהיא מעלה, הקשר שנוצר, הסיפורים שגם בני המשפחה האחרים זכו להכיר, באמצעות הפעילות לקראת המפגשים ואחריהם.

כל אחד מן הסבים סבתות קיבל למזכרת תמונה משותפת שלו ושל הנכד/נכדה אותה עצבו ביחד במפגש אמנות, בהנחייתה של שני. וכולם, תלמידים וסבים קיבלו מעטפת ובה ברכתן של שני וטל.


בהצלחה גם בשנה הבאה !

תודה לרונית מנהלת ביה"ס, לטל ושני המורות המקסימות ולמזל המדריכה


אין תגובות: