פתיחה חגיגית של התכנית, אשר אחראית עליה זו השנה השלישית ב"רמז" בנהריה, רוית נווה.

את פתיחתה של התכנית הובילה המחנכת והרכזת החברתית של ביה"ס איריס גינת.

התלמידים והוותיקים התייחסו ל"כור ההיתוך" של קום המדינה וזאת בהשוואה לשונות התרבותית כמשאב, עליה דבר בהמשך סגן ראש העיר דימא אפשטיין.

מדברי הסבים/סבתות המשתתפים התגלה פסיפס אנושי וקבוץ גלויות אשר שורשיהם ממרוקו, לוב, תורכיה, ישראל, תימן, גרוזיה, רומניה, רוסיה, איראן, פולין, אוקראינה, רוסיה הלבנה ותוניסיה.

גלי העלייה העיקריים לעליית הסבים היו לפני ועם קום המדינה: סוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים, וממדינות חבר העמים לשעבר בשנות השבעים והתשעים.

חלק מהסבים שתפו בחוויות מעברם:

סבא של לינוי, דוד, ספר על ברית מלה עם דלת סגורה, ידע שהוא יהודי אך רק בגיל 18 העז והחל לדבר על כך ולמרות ששערי החלו להפתח בשנות השבעים, הוא הצליח לעלות רק ב- 1991 מכיוון שעבד  כמהנדס חשמל בתחנת כוח גרעינית. "החיים בארץ מצוינים, מי שרוצה עובד" סכם דבריו.

סבא אלי, של ענבר, ספר על בחירתו הנכונה, לדבריו, לעלות לישראל על אף שבוינה עמדו לפניו מספר אופציות: אוסטרליה, ארה"ב וקנדה ולמרות שנציגי הג'וינט נדהמו מבחירתו. מקבוצה של כארבע מאות נפשות עלו שלוש משפחות. יש לו כיום שמונה נכדים ועדיין עובד במקצועו, הנדסאי חשמל.

שרה, סבתא של שלו אשר הוריה עלו ממרוקו, ספרה על מבחן הסקר בארץ אשר מי שעבר אותו קבל פטור משכר למוד ועל המנהל שלא האמין לה שהצליחה בו בלי להעתיק ולכן צלף בה. אמא שלה, לעומת זאת, האמינה לה.

פיני, סבא של ליהי התגאה לספר על הקריירה הצבאית שלו, על הצבא כ"כור ההיתוך" וחבריו מבני העדות השונות.

עם סיום הפעילות הכתתית, הסבים השתתפו בטקס בית ספרי לרגל "שבוע העליות" אשר אורגן ע"י כל צוות ביה"ס אשר בנהולה של מזל קורקוס.

ילדי המקהלה שרו "דוגית שטה" בשפה הרוסית, שיר נוסף שהרקע שלו הוא מעלית יהודי אתיופיה ו"הנה מה טוב ומה נעים". בהמשך הציגו מערכונים בדגש מגוון העליות. הוזמנה גם קבוצת עולים אשר הגיעה לאחרונה ממדינות חבר העמים.